הילד שלי ביישן, סגור וחסר בטחון, איך אפשר לעזור לו?
ילדים רבים מגיעים לטיפול בשל בטחון עצמי נמוך. הדבר עלול לגרום להם לסבל רב, להתבטא ביחסיהם החברתיים והמשפחתיים ולהעיב על שמחת החיים שלהם ועל תחושת החיות והמסוגלות שלהם.
מה יכולות להיות הסיבות לבטחון עצמי נמוך של הילד?
בטחוננו וערכנו העצמיים נבנים בעיקרם באמצעות האינטראקציה שלנו עם הסביבה. התגובות מהסביבה משפיעות ומעצבות את תפיסתנו את עצמנו. הדבר מתחיל ממש מהינקות המוקדמת, עם תגובותיהם של ההורים לרך היילוד, לחיוכיו, לבכיו, וממשיך לכל אורך חיי התינוק, הילד והנער. פניהם של ההורים הם כמו מראה עבור התינוק והילד, הרואה את עצמו דרך עיניהם. כאשר עיניהם מתפעלות ומתרגשות ממנו, הוא מפנים זאת ומתפתחת בו תחושת ערך של עצמו. כאשר עיניהם שיפוטיות ומבקרות, או אדישות וחסרות הבעה, הוא גם מפנים זאת.
הצורך שלנו שיראו אותנו, על כל חלקינו, הוא צורך אנושי בסיסי המשותף לכל בני האדם. כאשר צורך זה לא נענה באופן מספק, נוצרת פגיעה נרקסיסטית, פגיעה בתחושת הערך העצמי שלנו.
כיצד אתם, ההורים, יכולים לחזק את בטחונו העצמי של ילדכם?
כאשר ילד מקבל תגובות ביקורתיות ושיפוטיות מהוריו, וכאשר לא מושם דגש על התפעלות ממי שהוא, כפי שהוא, ומיכולותיו וכשרונותיו, הילד, שתלוי מאד מבחינה רגשית בתגובות הוריו אליו, יפתח התיחסות שלילית כלפי עצמו. הוא עלול להרגיש את עצמו כלא טוב מספיק, וכלא משמעותי מספיק.
לעיתים אנו לא שמים לב לתגובותינו השליליות כלפי ילדינו. אנו מנסים לחנך אותם, ומעירים להם הרבה כדי שיהיו מחונכים יותר. ומותר לנו, ואף חשוב שלא נאפשר לילדינו להתנהג ככל העולה על רוחם, כאשר מדובר בהתנהגויות שליליות.
אולם, חשוב שנשים לב למינונים של ההערות והבקורת, לעומת המינונים של החיזוקים והפידבקים החיוביים. חשוב שנשים לב ל"איך" הדברים נאמרים. ניתן לומר את אותה הערה באופן בקורתי ושלילי ("כמה פעמים אמרתי לך לא לאכול בסלון??") או באופן מכבד ("אנחנו לא אוכלים בסלון, תיקח בבקשה את הצלחת שלך ושב במטבח, בתאבון מתוק".)
בנוסף לכך, חשוב שנראה את הטוב שבילדינו, גם בדברים הקטנים, ונשקף אותו להם. וחשוב שנראה גם את קשייהם ומצוקותיהם, וניתן להם מקום. לא במתן פתרונות, בעצות ("אתה צריך לעשות ככה וככה"), אלא קודם כל בהכלה ("אני רואה שקשה לך ואני מבין מה אתה מרגיש"). אולי בהמשך אחרי שילדכם ירגיש שהבנתם אותו, הוא יוכל גם לקבל ממכם עצה או כיוון לפתרון.
במידה ותרצו לקבל כלים לדרכי תקשורת אמפטית ומכילה אתם מוזמנים לפנות אליי.
ענין נוסף המשפיע על בטחונו העצמי של הילד הוא הבטחון והרוגע המוקרן מהוריו. למשל, כאשר קורה לילד משהו לא נעים, כגון נפילה ופציעה, מחלה או מריבה עם חבר – האם הוריו נכנסים לחרדה קשה, למעין "היסטריה"? או שהם מטפלים בו ודואגים לו, אך נשארים רגועים, מתפקדים, ומקרינים לו את התחושה שלמרות שכואב, בגוף או בנפש, הוא נמצא בידיים טובות, ויהיה בסדר.
הורים שהם מאד חרדתיים, מודאגים, שומרים על הילד מכל משמר ובכך מונעים ממנו השתתפות בפעילויות, מקרינים לילדם תחושה שהעולם מסוכן, שהם לא סומכים עליו, ושהוא לא יכול לסמוך עליהם. לכולנו יש צורך בסיסי לדעת ש"יהיה בסדר". הורה חרד לא מאפשר לילדו לדעת שיהיה בסדר.
אין זה אומר שלא צריך להיזהר ולשמור. אולם הרוגע או החרדה המוקרנים מההורים כלפי ילדם משפיעים במידה רבה על תחושת הבטחון שלו בעולם.
הורה המזהה כי הוא חרד, כי אינו מצליח לשדר לילדו רוגע ולהרגיעו – מוזמן לפנות אליי.
גם קשיים חברתיים עלולים לפגוע בבטחונו העצמי של הילד. לעיתים הבטחון העצמי הנמוך הוא הגורם המרכזי לקושי החברתי, ולעיתים קיימים גורמים אחרים לקשיים החברתיים, והקשיים החברתיים הנובעים מהם יוצרים גם תחושת ערך עצמי נמוך. יש להבין מהו המקור לקשייו של הילד ולטפל בו, באמצעות טיפול רגשי והדרכה הורית.
אם ילדכם סובל מבטחון עצמי נמוך או מקושי חברתי, או אם אתם רוצים להיתרם מעוד דרכים וכלים לחזק את ילדכם, אתם מוזמנים לפנות אליי, ואשמח לסייע. 052-6438800.
