אמא, אל תלכי!!! מה עושים כשילדינו מתקשים להיפרד מאתנו בכניסה לגן או לכיתה
היום המיוחל עוד מעט מגיע, וההתרגשות רבה. ילדינו נכנסים למסגרת של גן או של כיתה א'.
ואולם, בד בבד עם ההתרגשות לעיתים קרובות עולים קשיים של הילדים להיפרד מהוריהם ולהכנס למסגרת. כאשר הילד שלנו חווה קושי להיפרד מאתנו, ניתקל בתגובות של היצמדות שלו אלינו ללא רצון להתנתק, בכי, נסיונות שכנוע שיחזור איתנו הביתה או שנישאר אתו, נסיונות בריחה מהגן או מבית הספר, בעיות התנהגות בגן או בבית הספר כדי שנבוא לקחת אותו.
למה זה קורה? מה הילד מספר לנו דרך התנהגותו?
ילדים רבים חווים קושי רב במעבר מהחיק ההורי המוכר אל מסגרת חדשה, גננת או מורה חדשות וילדים שחולקים איתם את תשומת הלב. הם לא רגילים, לא מכירים ובעיקר מאד חוששים, אפילו מפחדים. אצל הילדים לא קיימת הידיעה הפנימית הברורה שאמא או אבא יחזרו לקחת אותם, שזו פרידה זמנית בלבד, שהם יסתדרו לבד. לא כל הילדים סומכים על עצמם ועל כוחותיהם, או בטוחים שימצאו חברים ושהגננת תאהב אותם.
בנוסף לכך, ילדים הם בדרך כלל רגישים מאד למה שהוריהם מרגישים. אם כהורה קשה לך לשחרר את ילדך למסגרת – כי אתה לא סומך על המסגרת שתדע להכילו, או שאתה לא סומך עליו שידע להתמודד ולהסתדר, או שפשוט מאד קשה לך להיפרד מילדך הרך לכמה שעות – הילד בחושיו העדינים ירגיש זאת, והדבר יעצים את קשיי הפרידה שלו.
איך נוכל להקל על הילד את חוויית הפרידה?
המפתח, כמו תמיד, לא נעוץ בהתיחסות להתנהגותו של ילדנו (לבכי, להיאחזות וכיוצ"ב), וגם לא בנסיונות הרגעה שאינם באמת נוגעים בכאבו ("יהיה בסדר, אתה ילד גדול" וכיוצ"ב). המפתח נעוץ בזיהוי נכון ומדויק של הקושי שלו, של הצורך הרגשי באותם רגעים, צורך שלא מקבל מענה ולכן הילד נמצא במצוקה, ובמתן אמפתיה לכאבו. לאחר מכן אפשר לעבור לשלב של ההרגעה, הרגעה שגם היא נוגעת בשורשי הכאב.
אתן דוגמא מתוך הדרכה הורית עם אילנית, אמה של יסמין בת החמש. יסמין חוותה קושי עצום להיפרד מאמה בפתח הגן עם תחילת שנת הלימודים. מדובר היה בגן חדש שבו לא הכירה את הגננת והילדים (עקב מעבר דירה של המשפחה). אילנית היתה חרדה מהשתלבותה של יסמין בגן החדש, ושידרה חרדה זו ליסמין.
בכל בוקר יסמין היתה מתעכבת בהתארגנות לגן, מסרבת להיפרד מאילנית, בוכה ונתלית עליה. כל נסיונותיה של הגננת להרגיעה ולפתות אותה להכנס לגן עלו בתוהו. גם כאשר אילנית היתה מנתקת את יסמין ממנה בכח והולכת, יסמין לא היתה מפסיקה לבכות ולצעוק: "אמא! אמא! אני רוצה את אמא!!!"
יסמין לא הצליחה להתפנות רגשית להסתגלות לגן, להיכרות עם הילדים ועם הגננת, למשחק וליצירה. הדבר שיבש כמובן גם את מצב רוחה של אילנית, שדאגה לבתה ואף הרגישה אשמה על כך שעזבה אותה בגן בוכיה ואומללה.
כאשר אילנית סיפרה לי את העובר עליהן, ביקשתי מאילנית שננסה לחשוב מהי המצוקה של יסמין, מהם הצרכים הרגשיים שלה שלא נענים כרגע.
שוחחנו על צרכים של בטחון (שאמא תחזור לקחת אותה בסוף היום, שהיא תסתדר, שיהיו לה חברים), של הגנה (אבא ואמא לא שם כדי להגן עליי), של הרגשת שייכות, של ודאות, של ידיעה שאכפת ממנה ומרגשותיה, של יכולת בחירה לגבי עצמה.
אמרתי לאילנית שאת ההבנות החשובות האלה שלנו לגבי מה יסמין מרגישה ומה היא צריכה, אפשר לתרגם למילים, מילים שיתנו לה הרגשה שרואים אותה, מבינים אותה ונותנים מענה לכאבה.
אפשר לדבר עם יסמין בערב למשל, לפני השינה, כשאילנית משכיבה אותה, ויש להן את הזמן הרך והרגוע של שתיהן, ולומר לה כך: "את יודעת, מתוקה, אני רואה כמה קשה לך להיפרד ממני בבוקר וללכת לגן. חשבתי על זה שאת בטח מרגישה שתתגעגעי אליי, ושאת דואגת שלא אגיע בזמן לאסוף אותך ולהחזיר אותך הביתה. זה נכון? ואולי זה גם מעצבן אותך שאומרים לך לעשות משהו שאת לא בחרת. ואת לא מבינה למה את צריכה ללכת לגן. את רוצה שאסביר לך?
אני ממש מבינה למה קשה לך. ואני מבטיחה לך שאני או אבא תמיד תמיד נגיע לאסוף אותך מהגן, את לא תישארי לבד אף פעם. ואני יודעת שאת מתגעגעת אליי, גם אני מתגעגעת אלייך. ואני חושבת עלייך ושומרת עלייך גם כשאנחנו לא ביחד. וממש כיף לנו להיפגש בסוף היום. חשוב בשבילך שתהיי בגן ותכירי גם ילדים בגילך, תשחקי איתם ותצחקי, ותעשי דברים שאת אוהבת, כשאמא בעבודה. לי ולך תמיד יהיה את הזמן המשותף שלנו אחרי הגן. ואת יודעת? אני יודעת שזה ממש לא קל ללכת לגן חדש. אבל אני גם מאמינה בך וסומכת עלייך שתסתדרי, שיכירו אותך ויהיו לך חברים ויהיה לך כיף.
אמרתי לאילנית שהיא תוכל להזכיר ליסמין את הדברים הללו גם בבוקר, לפני הגן.
למחרת קיבלתי מאילנית הודעה נרגשת. היא כתבה לי שהדברים שאמרה ליסמין עבדו "כמו קסם". שבעקבות שיחתן יסמין נפתחה יותר וסיפרה לה על רגשותיה, והן התחבקו והביעו אהבה רבה זו כלפי זו. ושהפרידה הפעם בבוקר היתה קלה הרבה יותר, ללא בכי, עם חיבוק גדול שהצליח גם להשתחרר. אילנית המשיכה לתת מילים ונראות לבתה, ויסמין הגיבה לכך והצליחה לשחרר את היאחזותה, הפיזית והרגשית, באמה, ולהתפנות אל החוויות שהגן הציע לה.
כאמור, ילדים רבים חווים קושי להיפרד מהוריהם ולהכנס למסגרת. אולם אנו יכולים לעזור להם בכך, לזהות את צרכיהם ואת קשייהם, לתת להם מילים, אמפתיה והכלה, ולהרגיע את החרדה מהלא נודע ומכאב הפרידה.
וגם אנחנו, כהורים, אם נצליח להיות מודעים מספיק לצרכים ולרגשות שמפעילים אותנו, נוכל לשחרר טוב יותר את האחיזה בילדינו, את החרדה המתלווה למעבר, ולשדר להם שאנו מאמינים בהם ובכוחותיהם.
אני מאחלת לכם ולילדיכם התחלה טובה של שנת הלימודים, עם מינימום קשיים והרבה עוצמה, גדילה והתפתחות.
במידה והקשיים ממשיכים, אתם מוזמנים לפנות אלי בכל עת לליווי והדרכה הורית, ולטיפול רגשי בילדיכם.
מיה
