חיים בימי הקורונה - מחשבות, הצעות ודרכי התמודדות
היי יקרים ויקרות, תקופה לא קלה עוברת על כולנו. חוסר ודאות, דאגה כלכלית, דאגה בריאותית לנו וליקירינו. זה
משהו לא ברור, שמעולם לא התמודדנו עמו ושלא ברור מתי הוא יסתיים.
אצל רבים מאיתנו הדבר מעלה חרדות- השרדותיות, קיומיות, כלכליות, חרדה מבדידות, מחוסר מעש ומשעמום.
חלקנו לא עובדים או עובדים פחות ומשתכרים פחות, ועתידנו הכלכלי לוט בערפל.
ההורים שבינינו מתמודדים בנוסף לכל זאת עם העובדה שהילדים אינם במסגרות וצריך להעסיק אותם, לדאוג להם ולרווחתם הפיזית והרגשית ולנסות לפוגג את המתחים הטבעיים העולים בבית.
איך בכל זאת אפשר לעבור את התקופה המאתגרת הזאת באופן הטוב ביותר? ואולי אפילו לראות את ההזדמנות שיש בה? לא אקיף פה את כל התחומים, ואולי אגע ביתר העניינים, כגון בנית סדר יום וכללים בבית, וכגון יחסי אחאות וזוגיות, במאמר נפרד.
קודם כל אתייחס לחרדה העולה בקרב רבים מאיתנו. ראשית, זה טבעי ואנושי. אם עולה בכם חרדה, אל תבקרו את עצמכם. זו תגובה נורמלית למצב לא נורמלי.
מה ניתן לעשות כדי להתמודד איתה?
ראשית - להכיר בה. לתת לה מקום. זהו חלק בכם שיש לו לגיטימציה והוא זקוק להכרה ולא להתעלמות, להכחשה או לבקורת. יש הרבה דרכים שבהן ניתן לתת מקום לחרדה, הכל בהתאם לנטיה הטבעית שלכם ולחיבור הפנימי. דרך המלך הטבעית לרובנו היא כמובן שיחה, עם מטפל/ת, ואם איננו בטיפול - עם אדם קרוב שיוכל להכיל אותנו. אולם, ניתן לתת מקום לחרדה שלנו, ולכלל רגשותינו בתקופה זו, דרך יצירה (ציור, פיסול, הדבקה וכדומה), דרך כתיבה (וגם - דרך יצירת אמנות שלאחריה יגיע שלב הכתיבה), דרך תנועה ומוסיקה, דרך הוצאת קול, דרך חיבור לגוף ומציאת המקום הגופני שבו יושבת החרדה או הרגשות הנוספים, והתמקדות במה שעולה (שיטה הנקראת "התמקדות"), דרך הנכחת החרדה באמצעות פסיכודרמה (רצוי בליווי מטפל אך אפשרי גם לבד), וגם דרך שיחה - עם מטפל/ת ו/או עם הקרובים לכם.
גם לילדים ניתן להציע את כל הדרכים הללו להביע את העובר עליהם. לילדים רבים, ובעיקר לצעירים שבהם, קשה להביע את רגשותיהם באמצעות מילים בלבד. הדרכים הללו, של הבעה ויצירה, ואוסיף לכך - משחק (play) - הן דרכים מצוינות אשר מאפשרות להם להביע את עולמם הפנימי, בדרך שהיא מורחקת, מושלכת והרבה פחות מאיימת.
אוסיף כמה מילים על משחק סוציודרמטי או משחק סימבולי. הכוונה היא למשחק דמיוני, ספונטני, שבו הילד נכנס לדמות כלשהי או ממציא דמויות, ומשחק - אם דרך בובות, אם דרך גילום דרמטי (כמו "הצגה"), עם עצמו או עם שותפים. משחק הוא השפה העיקרית של ילדים, בעיקר של ילדים רכים. דרכו הם מביעים פחדים וחרדות, מאוויים, חלומות ותשוקות, צרכים לא מסופקים וחסכים, רגשות רבים, את תפיסת המציאות שלהם, קשרים שהם חווים בחיי היומיום, משפחתיים וחברתיים, את דימויים העצמי ועוד. חשוב מאד, תמיד, ובתקופה זו במיוחד, לאפשר לילדים לשחק, ובמידת האפשר וככל הניתן (ועכשיו אם התפנה לכם יותר זמן זו הזדמנות פז) - גם להשתתף איתם במשחק. עולם ומלואו יכול להתגלות שם. לא רק על הרגשות כלפי הקורונה והמצב העכשווי, אלא בכלל על נפשו של ילדכם, התמודדויותיו, האופן שבו הוא חווה את הקשרים המשפחתיים, ועוד. המשחק מאפשר לילד להביע את כל אותם דברים שהוא לא יכול להביע באופן מילולי. להורים אני מציעה להשתתף באופן ספונטני ומשחקי עם הילדים, לא לבקר, לא לעמת אותם עם המציאות ("זה לא הגיוני" וכדומה), במילים פשוטות, "לזרום" עם הדמיון של ילדיהם ולשחק לפי הנחיותיהם.
ילדים גדולים יותר ומתבגרים לא תמיד יתחברו למשחק וחלקם גם לא ליצירה. איתם, וגם עם הילדים הקטנים יותר, ניתן לשחק, מעבר למשחקי הקופסא המוכרים, גם במשחקים המזמנים שיח רגשי והתבוננות.
אתן פה דוגמא למשחק שניתן להמציא בבית ואפילו אין צורך לקנות בחנות:
כל אחד מהמשתתפים יקבל עשרה פתקים ויכתוב עליהם שאלות אישיות שהיה רוצה לשאול את בני משפחתו (אם יש ילדים קטנים שטרם למדו לכתוב ניתן לשאול אותם ולכתוב עבורם). ההורים יכולים לכתוב שאלות מעמיקות הקשורות למהות היחסים המשפחתיים והחוויות של הילדים בהקשר המשפחתי, למשל: "מה את/ה אוהב בקשר עם אבא/אמא/אח/אחות?", "מה היית רוצה לשנות בקשר עם…(אבא/אמא/אח/אחות)", "מה אתה אוהב לעשות עם המשפחה?" "מה אתה לא אוהב לעשות עם המשפחה"... "מה מדאיג אותך/מכעיס אותך/מעציב אותך/משמח אותך…." וכהנה וכהנה שאלות. מעניין יהיה לראות גם אילו שאלות הילדים עצמם שואלים, מה מעניין אותם לדעת. כמובן שהשאלות יכולות להשתנות בהתאם לגיל הילדים.
משחק נוסף שניתן להכין - משחק טריוויה משפחתי. למשל - איך אמא ואבא הכירו, למה קראו ל…. כפי שקראו לו ושל מי היה הרעיון….וכיוצ"ב. משחק כזה יכול לתרום לגיבוש המשפחתי, להיכרות של הסיפורים המשפחתיים ולחיזוק תחושת השייכות והשותפות.
וכמובן שניתן לחשוב על משחקים נוספים, כיד הדמיון הטובה עליכם.
כמובן שגם כל משחקי הקופסא הקיימים בשוק יכולים להיות מאד משמעותיים, אציין פה רק כמה משחקים עם דגש רגשי - "יד על הלב", "דיקסיט", "משימות מהלב", "חלום לי". זאת מבלי לגרוע מחשיבותם של משחקי קופסא שאינם עם דגש רגשי דווקא, גם להם יש מקום כמובן.
לאחר שנתנו מקום לחרדה ולרגשות המורכבים - הן שלנו והן של ילדינו, אגע גם בדרכים לסייע לנו להפחית את החרדה שלנו.
דרך מצוינת להפחית חרדה היא מדיטציה. יש הרבה מאד מדיטציות טובות, גם באופן חינמי ביוטיוב וגם באפליקציות יעודיות בתשלום, וגם, מי שיכול, יכול לעשות זאת ללא הנחיה. המדיטציה משנה את גלי המח, מרגיעה מאד ונותנת פרופורציות. היא עוזרת לנו "לצאת מהדרמה" ולהתבונן על הדברים מבחוץ.
לחלקנו מאתגר להתמסר למדיטציה, ובמיוחד בשגרת היומיום, הן מבחינת פינוי זמן לכך והן מבחינת ההתמסרות הנדרשת. אני מציעה להסתכל על התקופה הקרובה, בה לחלקנו מתפנה יותר זמן, כעל הזדמנות, הזדמנות לתת לעצמנו את מתנת המדיטציה.
גם אם יש לכם ילדים, זה אפשרי. בין אם אתם קמים לפניהם, בין אם הם נחים בצהריים, בין אם אתם חולקים לזמן קצוב את האחריות עם בן או בת הזוג, ובין אם הם מסוגלים להעסיק את עצמם ל - 20-30 דקות. ככל שתאפשרו לעצמכם למדוט, תהיו רגועים יותר, והדבר ישרת גם אתכם וגם את ילדיכם. בסוף המדיטציה, אני מציעה לשאול את עצמכם, איזה אדם אתם רוצים להיות. ולדמיין את עצמכם, וממש לחוות את עצמכם, כאדם כזה, כעצמי האידיאלי שלכם, שאליו אתם שואפים, שיעזור לכם להתמודד עם המצב באופן הטוב ביותר.
בנוסף, למרות המצב האתגר, אני מציעה לחשוב על כל הדברים הטובים שיש לנו ולהודות עליהם. הודיה היא רגש משמעותי בעל תדר גבוה. כאשר אנו מודים באמת, מעומק ליבנו, על הדברים הטובים שיש בחיינו, קטנים כמו גדולים, ההוויה שלנו משתנה. גם במצב מאתגר, תמיד יש לנו על מה להודות, אם נחשוב על כך באמת. גם על דברים שהם לכאורה טריויאליים, כגון מים זורמים, מיטה, מזון, קורת גג, אנשים שאכפת לנו מהם, בעלי חיים, יופי הקיים בעולם… אלה דברים שבדרך כלל רובנו נוטים לקחת כמובנים מאליהם. להתבונן בטוב שיש לנו בחיים, להכיר בו ולהוקיר אותו - זה דבר ענק, ומרומם.
אני מציעה להכיר תודה גם על מי שאנחנו - על כל הדברים הטובים שיש בנו, שאנו אוהבים בעצמנו.
הכרת תודה אינה צריכה להיות רק על דברים מושלמים (שהרי אין כאלה, כידוע). אפשר להכיר תודה גם על הטוב שיש בתוך קשר מורכב, גם על הטוב שיש בעולם מורכב, בחיים מורכבים, בפנימיות מורכבת.
מי שמעונין לשמוע יותר, הן על מדיטציה והן על הודיה, ולהתנסות, מוזמן לפנות אליי. ניתן גם לעשות מדיטציה מותאמת אישית על ידי, בטלפון או אונליין.
בנוסף, יש כרגע מצב נתון, חסר ודאות, שאין לנו יותר מדי שליטה עליו, פרט לשמירה על ההנחיות. מחשבות טורדניות דוגמת מה יהיה ואיך נסתדר אינן מקדמות אותנו. אלה מחשבות שמתווכחות עם המציאות, ולא מקבלות אותה. נסו להתבונן על מחשבותיכם. כאשר אתם מזהים שאתם בלופ של המחשבות הטורדניות, ציינו זאת לעצמכם. "אני עכשיו עם מחשבה שלא תורמת לי". ונסו לעבור הלאה.
נסו להתמקד ברגע הזה. לקבל את מה שקורה. ממילא איננו יכולים לשנות את המציאות כרגע. בואו נתמסר להווה. לכאן ועכשיו. ונשחרר לפחות חלק מנסיון השליטה, מהמחשבות על העתיד ועל העבר. כי כל מה שיש לנו נמצא פה, עכשיו.
דרך נוספת להתמודד עם החרדה היא באמצעות שיטת "העבודה" של ביירון קייטי. לא אפרט פה יותר מדי, אך באופן כללי, שיטה זו מראה לנו כי מחשבותינו אינן בהכרח משקפות מציאות אובייקטיבית. ניתן לבחור משפט המשקף חלק ממה שאתם מרגישים כעת. למשל: "אנחנו לא נסתדר כלכלית". או: "בטוח שאני או מישהו יקר לי יחלה בקורונה או ימות ממנה", או כל דבר אחר. ולשאול: 1. האם זו האמת? 2. האם אתה יכול לדעת בוודאות שזו האמת? 3. איך אתה מגיב כשעולה בך המחשבה הזו? 4. מי תהיה ואיך תרגיש בלי המחשבה הזו? לאחר מכן ניתן להפוך את ההצהרה, בכל מיני דרכים, ולהרגיש מה מרגישים סביב משפטים הפוכים אלה. מי שהדבר מענין אותו יכול לפנות אליי להרחבה.
ועוד דבר, שעוזר לי באופן אישי לקבל את המצב. אמונה. לא אמונה דתית בהכרח, אלא אמונה שמה שצריך לקרות קורה. שהמצב הזה, שנכפה עלינו, אינו קורה סתם. שאולי האנושות זקוקה לאיזו קריאת השכמה, לאיזה ריסטארט למערכת. להבנה שההתנהלות האנושית לקתה בפגמים, הזיקה לכדור הארץ ואחד לשני, ושרק ערבות הדדית ואהבה - אחד לשני, לעולם, יאפשרו לאנושות להמשיך את דרכה. נכפה עלינו להמעיט בתרבות הצריכה, בנסיעות לחו"ל, ביציאות, בעבודה מסביב לשעון, ולהתכנס. להיות עם עצמנו, עם משפחתנו הגרעינית. אפשר לראות זאת כמתנה גדולה, כהזדמנות פז - להתבונן פנימה. להתפתח - נפשית, רוחנית, רגשית. לחזק ולפתח את הקשרים הקרובים שלנו. לעשות שינויים נדרשים ולשמר את מה שטוב לנו.
אז כן. תקופה לא קלה לפנינו. אבל יש בה הרבה מתנות, אם נבחר לראותן, ולקבלן בשתי ידיים.
ימים בריאים ושקטים שיהיו. ומלאים באהבה, חברות וערבות הדדית.
